בן בוקה ודוד. נולד ביום ח' בניסן תרצ"ו (31.3.1936) בסופיה בירת בולגריה, אח למימי.

יעקב (ז'ני) גדל והתחנך בצעירותו בשכונה היהודית יוצ'בונט בסופיה. בשנת 1942, כשהיה כבן שש, הפכה השכונה לגטו בו רוכזו היהודים. אחרי שרכושם הוחרם והם נותרו חסרי כול החל גירוש היהודים מהערים המרכזיות לערי הספר, ובני המשפחה פונו אל מחנה עבודה בעיירה קיוסטינדיל במערב המדינה. שם התכוונו להעלותם לרכבות המוות שהגיעו מלאות ביהודי יוון, אך לבסוף לא הועלו לרכבות, רק זרקו לעברם אוכל. עם תום המלחמה, ולאחר ששרדו את תלאות מחנה העבודה, שבו לסופיה.

כששבו, החל ללמוד בבית הספר היהודי בעיר והיה פעיל בתנועת "השומר הצעיר". ילד חרוץ ונבון, היה אהוד על חבריו.

עם קום המדינה עלה ארצה ביחד עם אחותו מימי וחבריו לתנועה באמצעות "עליית הנוער". הם נקלטו בכפר הנוער בן-שמן, שם גרו ולמדו.

בהגיעו לגיל גיוס, התנדב לשירות כלוחם בחטיבת "גולני". עבר הכשרות ושירת בתפקיד סמל קשר בגדוד. היה נחוש ומלא מוטיבציה. נכון לתרום למען ההגנה על העם והמולדת שכה אהב התנדב לפעולות מעבר לגבול.

ביום ראשון 21.10.1956 נשלח עם יחידתו למפות את שדות המוקשים בגבול מצרים, כהכנה למבצע סיני (שהחל כעבור תשעה ימים). בדרכם חזרה לבסיס, על כביש ניצנה-רפיח, עלתה השיירה על מוקש והקומנדקר בו נסע נפגע. "נסענו בשיירה במהירות של שישים קמ"ש" תיאר נהג הקומנדקר את שאירע, "באותו מקום יש חצץ על הכביש ולכן האטתי את המהירות. באותו רגע ממש שמעתי התפוצצות וראיתי עמוד אש". כתוצאה מהפיצוץ העז נהרגו שלושה מחבריו: סגן חיים אטלס, סמל שמואל גרוס וסמל דניאל פלג, ואחרים נפצעו.

יעקב הועף עשרות מטרים, נפצע קשה מאוד וכמעט שאיבד את רגליו. הוא הובהל לבית החולים לקבלת טיפול רפואי, ובמהלך החילוץ עלה האמבולנס על מוקש נוסף אך זה לא התפוצץ.

בחלוף שנתיים בהן עבר סדרה של ניתוחים ובדיקות על מנת לייצב את מצבו, החל בהליך שיקום ממושך. גישתו האופטימית ונחישותו סייעו לו בהתמודדות עם מצבו ובזכות תעצומות הנפש שהפגין, טיפול יומיומי והתמדה הצליח לשוב וללכת על רגליו.

יעקב בנה לעצמו זוגיות אוהבת עם לילי ובמרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים – אבי, אורי ורן. כשציונות ואהבת הארץ פועמות בו המשיך לשרת שנים ארוכות כאזרח עובד צה"ל. מילא תפקידיו במסירות ומתוך תחושת שליחות ונתינה.

אחרי פרישתו זכה ליהנות מנכדים, להם היה סב גאה ואוהב.

במהלך השנים פציעתו הלכה והחמירה עד שהכריעה אותו. יעקב לוי נפטר ביום ט"ו באייר תשע"ד (15.5.2014). בן שבעים ושמונה בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בראשון לציון. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, נכדים ואחות.